Daf 70b
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עֶגְלָה עֲרוּפָה טְהוֹרָה הִיא הִיא טְהוֹרָה וְחֶלְבָּהּ טָמֵא
מַתְנִי' כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת אוֹ בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא יָמוּתוּ כּוּלָּן נִתְעָרְבוּ בְּשׁוֹר שֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה אוֹ
Rachi (non traduit)
נתערבו. זבחים כשרים בשור שנעבדה בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים דשור שהמית על פי הבעלים איפטר ליה מסקילה דמודה בקנס פטור וכן רובע ונרבע ע''פ עד אחד או ע''פ הבעלים דהשתא לאו שור הנסקל הוא וליכא למימר ימותו שהרי מותרין להדיוט אם לא מפני הזבח המעורב בהן ואי איפשר למכור את כולן לצורכי מין אותה זבח להקריבם שהרי פסולים להקרבה כדאמרינן בתמורה (דף כח.) מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח מוקצה שהקצהו לצורך (תקרובת) עבודת כוכבים ולא הקריבו ונעבד שעשאו עבודת כוכבים והשתחוה לו ואמרינן בפרק כל האסורין במסכת תמורה (דף כט.) דמותרין להדיוט:
מתני' כל הזבחים. אפילו אחת בריבוא. השתא משמע אחת כשירה ברבוא של חטאות המתות הילכך פריך בגמרא מאי אפילו הא הוו מתות רובא דקתני שנתערבו בחטאות המתות חמש חטאות מתות נינהו וולד חטאת וחטאת שמתו בעליה ותמורת חטאת ושכיפרו בעליה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום:

Tossefoth (non traduit)
אפילו אחת בריבוא ימותו כולן. הקשה ה''ר יצחק ברבי מרדכי דבפרק הנשרפין (סנהדרין דף עט:) תנן רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה ומפרש בגמרא בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים שנגמר דינן קמיפלגי ופטרי רבנן משום דאין גומרים דינו של שור אלא בפניו והשתא הכא דרובא דהיתירא ופסידא דקדשים אמרינן ימותו כולן התם דרובא דאיסורא והדיוט לא כ''ש ונראה לרבינו יצחק דגרסינן כמו שמצא בספר אחד ישן בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים ול''ג שנגמר דינן אלא (איירי) בשורים מעליא עסקינן והשיב לו ר''ת דמתניתין דקתני כולן פטורים משמע שהאחרים בני חיובא ואע''ג דברישא דשמעתין אמרינן מאי אחרים אילימא אחרים כשירין פשיטא ולא פריך פטורים פטור מיבעי ליה התם כיון דמצי למיפרך מגופה לא חש למידק ועוד דריש לקיש אדרבי אבהו קאי דמשני הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים עסקינן ועלה קאי ר''ל ומשני באדם כ''ע לא פליגי דפטירי אלא הכא בשור שלא נגמר דינו כו' ומשמע דבההוא עניינא דאוקמה רבי אבהו באדם מוקי לה ריש לקיש בשור שנגמר דינו אבל נתערב בשורים מעליא היה אומר ר''ל ניכבשינהו דניידן וכל דפריש מרובא פריש ומתניתין דשילהי מסכת ע''ז (דף עד.) דשור הנסקל אוסר בכל שהוא מיירי בשנסקל דליכא למימר ניכבשינהו ותדע דלא קתני שנגמר דינו ומתני' דהכא דקתני ימותו כולן בנתערב בזבחים מיירי ולגבוה וגזירה שמא יבואו י' כהנים בבת א' (לקמן זבחים דף עג:) ומסקי מן הקבוע למזבח אבל בעלמא אמרינן ניכבשינהו דניידן ומטעם זה היה אומר רבינו תם דנראה לו להתיר דרוסת הזאב ברוב דמעשים בכל יום דזאבים טורפים ונושאין שה מן העדר ורועה מצילן ושריא להו דאע''ג דבעלי חיים חשיבי וכן רוב עופות דורסין אווזין ותרנגולין ומותרין והכא דנתערב ברובא שנגמר דינן דפטרינהו אפילו ניידי ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש לאו פטורין דלישתרו בהנאה קאמר אלא פטורין דלא אטרחו בי דינא להורגם דכמיתת בעלים כך מיתת השור ועוד דלא ליתי לאחלופי באדם דאדם כולי עלמא לא פליגי דפטירי תדע דלרבי יהודה אמאי כונסין לכיפה ועביד צער בעלי חיים ומקלקל חצירו וכיפתו אדרבה ליערפינהו בקופיץ ולקברינהו אלא ודאי אתי לאחלופי באדם ועבדי היכירא ולרבנן נמי עבדי היכירא דפטרינן להו ולא חיישי' לתקלה אבל במתני' דהכא חיישינן לתקלה דאיכא כמה ספק איסורין לפי שהם מוקדשים כגון רכב על גבי שור ובא חבירו ורכב וסמיכה על גבי ראש גדי וטלה וחלב מוקדשין ע''ג מכתו דשרי בשור הנסקל לפי שאינם דרך הנאתן ועוד דאיכא איסור מעילה דהזיד במעילה במיתה הילכך כולן ימותו ואל תתמה התם כיון דאיסור הנאה נינהו אמאי לא תקינו בהו רבנן מיתה ויזקיקו להורגן היכי יזקיקו ב''ד להרוג כל איסורי הנאה הרי הזאב והארי דמוקי לה ר''ל והוא שהמיתו ואסורין בהנאה (סנהדרין דף טו:) ולא תקינו להו מיתה אלא אמרו כל הקודם להורגן זכה ומקשה רבא היינו דקתני עלה ואפי' אבא חלפתא ביניהם אלא אמר רבא שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם פטורין ואפילו אבא חלפתא דלא תלינן ביה שהרג אבל בשוורים אותן שיש לתלות בהן חייבין משום ובערת הרע מקרבך ועוד אומר ר''ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים ופירש דכולה ההיא שמעתא (ב''ק דף מא.) דממשמע שנאמר סקל יסקל השור איני יודע שהיא נבילה ונבילה אסורה באכילה מוכחת כן וסוגיא דפרק שני דקדושין (דף נז.) הכי פריך כל צפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ופריך איפוך אנא ומשני לא מצינו בעלי חיים שאסורין שלא יהו מותרין כששוחטן בר מאלו שעומדין ומוקצין למצוותן ולכך אין לאסור משולחת לומר דחל עליה איסור לאחר שילוח לאוסרה באכילה כדין שאר עופות טמאין דכתיבי בקרא ופריך (והרי רובע ונרבע) דאסורין פירוש דמחיים אסורין לשוחטן ולהקריבן לגבוה ומשני הני מילי לגבוה אבל להדיוט שרי והרי רובע ונרבע בעדים דמחיים אסורין פי' דמחיים אסורין לישחט ואם שחטן אסורין אף אני אביא משולחת ומשני רוב בעלי חיים קאמרינן אם כן דאין שור הנסקל נאסר כל זמן שהוא חי שור שלא נגמר דינו שנתערב באחרים שנגמר דינן כולן פטורין דמותרין בגיזה ועבודה ואין כאן עינוי הדין כיון דפטורין מסקילה מיהו לכשישחטו או ימותו יהו אסורין בהנאה והא דאמר בסוף פרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מה. ושם ד''ה מכור) דשור שנגמר דינו מכרו אינו מכור אפילו לרידיא היינו משום דאסור לענות דינו ומצוה לסוקלו ועוד דאין לו מכר דאין לו בעלים והלוקח אינו יכול לזכות בו יותר משאר אדם אבל כי לא נגמר דינו מכרו מכור לשחיטה אי נמי לרידיא דמצי לאערוקיה לאגמא וכי שחיט ליה [לאחר שנגמר דינו] אסור באכילה כך נראה לר''ת כמו שפירשנו וקשה דבסוף פרק קמא דערכין (דף ז:) משמע דשור הנסקל נאסר מחיים גבי האשה שמתה נהנין בשערה דמפרש התם זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה ויש לומר גמר דינה דמחיים גורם לה להיות חל עליה איסור שאסורה אפילו שחטה דעבדה כעין בשר וזו מיתתה אוסרתה אין עליה שום איסור מחיים ויש להביא ראיה דלא נאסר מחיים מהא דתניא בפרק מרובה מדת (ב''ק דף עא.) ובפרק אלו נערות (כתובות דף לג:) (גבי) גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי ד' וה' דברי רבי מאיר ואמאי הא ליתא במכירה ושמעינן ליה לריש לקיש בפרק מרובה מדת (ב''ק דף עא.) דכל שישנו בטביחה ישנו במכירה וכל שאינו בטביחה אינו במכירה וה''ה דכל שאינו במכירה אינו בטביחה אבל אי שרי בהנאה ניחא שיכול למוכרו לרכוב עליו עד בית הסקילה או ליהנות בו מעט עד אותה שעה או אם היו בית דין מתעצלין בסקילתו ומיהו מה שאומר ר''ת דאין לו מכר דאין לו בעלים זה לא נוכל לקיים ומה שפסק ר''ת בעדר שיש בו שה אחד ספק דרוסה דשרי מטעמא דכל דפריש מרובא פריש לא יתכן דיש לאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע אפילו היכא דפריש מאליו רק בדבר שלא נאסר בתערובת כגון ט' חנויות (אחת) מוכרות בשר שחוטה ואחת נבילה (פסחים דף ט:) התם שרינן אי פריש אחת ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור ניכר וידוע היכן הוא ולכך שרינן היכא דפריש או כגון דנמצא ביד עובד כוכבים אבל אם נאסר בתערובת ופריש לא אמרינן דפריש מרובא פריש ואם יש בעדר ספק דרוסה אפילו אחד בריבוא כולן ימותו תדע דטבעת של עבודת כוכבים שנתערבה בריבוא כולן אסורות ובפירש אחת מהן פליגי רב ושמואל בגמרא (לקמן זבחים דף עד.) אי אוסרת השאר אי לא אבל בההיא גופה אותה שפירשה לא פליגי וכולי עלמא דאסירא וכל איסורי הנאה שפירשו מתערובתן אסורין ולא אמרינן מרובא פריש וטעמא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ולא שנא חולין ולא שנא קדשים ויש להתיר הבהמה שנושא הזאב והרועה מצילה ונתערבה בעדר משום דאין דרוסה אלא ביד ושמא טרפה בשינים והוה ליה ספק ספיקא וכן הנץ שנושא אווז שמא נושאה בחרטום או בין רגליו ולא הכה ביד מיהו יש ליישב דברי ר''ת דלא דמי לטבעת של עבודת כוכבים דשאני בעלי חיים כיון דאפשר ע''י דנכבשינהו דניניידין ואם תאמר אמאי תנן ימותו נימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ואחרי כן נימא כל דפריש מרובא פריש דהשתא להדיוט חזו שהרי כמה קדשים אמרינן בהו ירעו ולא חיישינן לתקלה ובסיפא אמרינן ברובע ונרבע ירעו ולכשיסתאבו יפדם וישחטם ויאכלם מטעם דפריש מרובא פריש ויש לומר דלא עבדינן תקנה ברעייה כיון דלאחר רעייה לא מישתרי נמי אלא מטעם כל דפריש ועוד שאל הרב רבי יצחק מר''ת דקאמר רבי שמעון (סנהדרין דף עט:) הנסקלים בנשרפים ידונו בסקילה שהשריפה חמורה ניזיל בתר רובא להחמיר בדיני נפשות כדאיתא פרק קמא דחולין (דף יא:) דלא חיישינן שמא במקום סייף נקב הוה ותירץ דלא אזלינן בתר רובא להחמיר כיון שנהרג בלאו הכי במיתה אחרת אי נמי לא אזלינן בתר רובא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה ומהאי טעמא לא תקשי לן הא דאמר פרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עט:) דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינן כולן פטורים דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר ודאי דודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו ולא דמי לאותו שהרג ודאי אלא דלא ידעינן אי טריפה הוה אי שלם הוה ועוד יש לומר דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופטור מדאורייתא דספק נפשות להקל וכי תימא ניכבשינהו ונימא כל דפריש אי אתה רשאי למושכן להחמיר עליו ועוד גזירה שמא יקח מן הקבוע והא דפריך מעיקרא כי תני הנשרפים בנסקלים תיפוק לי דרובא נסקלים נינהו הכי פירושא לכל הפחות לא גרע משום דרובא נסקלים:

מתני' כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות כו'. ואם תאמר תנינא חדא זימנא במס' קינין (פ''ב מ''ג) ואם פרח מבין המתות לכולם הרי כולם ימותו וצריך לעשות צריכותא דבגמרא פריך תנינא חדא זימנא במתני' דכל האסורים לגבי מזבח ומשני צריכא ושמא אי מהתם הוה אמינא ה''מ עופות דהפסד מועט אבל זבחים דהפסידן מרובה אימא לא נפסדינהו לכולהו:
הֲדַרַן עֲלָךְ חַטַּאת הָעוֹף
מִכְּלָל דְּמֵחַיִּים אֲסוּרָה אִין אָמַר רַבִּי יַנַּאי גְּבוּל שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי וְנָסְבִין חַבְרַיָּיא לְמֵימַר יְרִידָתָהּ לְנַחַל אֵיתָן הִיא אוֹסַרְתָּהּ
Rachi (non traduit)
ירידתה כו'. ובקידושין יליף לה דנאסרה מחיים:
ונסבין חברייא. וסבורין התלמידין מדעתם לומר:
גבול שמעתי. בה מאימתי:
מכלל דמחיים אסורה. ואע''פ שלא נערפה מדקתני חלב עגלה ערופה מנין ואוקימתה בשמתה:
וְתַיהֲנֵי לֵיהּ שְׁחִיטָה לְטַהֹרַהּ מִידֵּי נְבֵלָה לָא צְרִיכָא שֶׁמֵּתָה
Rachi (non traduit)
שמתה. דהשתא בשרה טמאה ואיצטריך לטהר חלבה שלא תאמר לא טיהר אלא חלב שאתה קורא בו יעשה לכל מלאכה:
ותיהני לה שחיטתה. אע''פ שאינה מתירתה לא באכילה ולא בהנאה תטהרנה מלטמא דאין לך שחוטה בבהמה טהורה שמטמאה:
הֵיכָא דַּעֲרַף מִיעְרָף לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ כִּי אִיצְטְרִיכָא הֵיכָא דְּשַׁחְטַהּ מִישְׁחָט
Rachi (non traduit)
להיכא דשחטיה מישחט. משנאסרה בהנאה מחיים כדמפרש לקמיה דמחיים נאסרה:
תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל חֵלֶב
Rachi (non traduit)
ת''ל כל חלב. דסמיך ליה כי כל אוכל חלב ואי ס''ד עגלה ערופה טהורה איצטריך קרא לטהר חלבה וכי היא טהורה וחלבה טמא:
מֵתִיב רַב נָתָן אֲבוּהּ דְּרַב הוּנָא (בַּר נָתָן) וְאָכֹל לֹא תֹאכְלוּהוּ אֵין לִי אֶלָּא חֵלֶב שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה חֵלֶב שֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה מִנַּיִן
Rachi (non traduit)
חלב שור הנסקל ועגלה ערופה. שאסור בהנאה מנין שטהור:
אין לי. שטהור מידי נבילה אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה כדכתיב (ויקרא ז':
כ''ד) יעשה לכל מלאכה:
יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִכְּלָל דְּעֶגְלָה עֲרוּפָה טְהוֹרָה הִיא אֲמַר לֵיהּ אִין אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים
אֲווֹזִין וְתַרְנְגוֹלִין טַעְמָא מַאי דְּמִינָא דְּעוֹפוֹת נִינְהוּ אֲבָל עֵז לָאו מִינָא דְּעֶגְלָה נִינְהוּ אוֹ דִילְמָא מִינָא דִּבְהֵמָה הוּא
Rachi (non traduit)
ה''ג אבל עז לאו מינא דעגלה הוא. שזו מין גסה וזו מין דקה:
Tossefoth (non traduit)
אבל עז לאו מינא דעגלה נינהו. אע''פ דאווזין ותרנגולין לאו מינא דתורים ובני יונה ומטהרין לא דמי דהכא עגלה בהמה גסה ועז בהמה דקה אבל בעופות לא שייך למימר מין גסה ודקה אע''ג דמצינו בלשון משנה עוף הדק ועוף הגס בפרק אלו טריפות (חולין מב.) (וקשה משילהי אותו ואת בנו) (חולין דף פב):
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה עָרַף עֵז מַהוּ
Rachi (non traduit)
מהו. לר''מ מי אמרינן כי היכי דמטהר מליקת אווזין קדשים בפנים הואיל ומליקת שום עוף בפנים הוא ה''נ עריפה הכשר טהרת עגלה היא מידי נבילה כדאמרי' לקמן:
ערף עז. על החלל במקום עגלה ערופה:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא טִיהֵר רַבִּי מֵאִיר אֶלָּא בִּתְמִימִין אֲבָל בְּבַעֲלֵי מוּמִין לָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֲפִילּוּ בְּבַעֲלֵי מוּמִין אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מְטַהֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין וַאֲפִילּוּ בַּאֲווֹזִין וְתַרְנְגוֹלִין
Rachi (non traduit)
ואפי' באווזים. דלאו בני מזבח הן ובלבד שיהו קדשים בפנים דהא טריפה נמי לא חזיא בתורין ובני יונה וטיהרה הואיל ומליקה הכשר קדשים בפנים היא:
לא טיהר רבי מאיר. במליקת טריפה אלא בתמימים דשייכא בהו מליקה:
Tossefoth (non traduit)
ואפילו באווזין ותרנגולין. ומתני' דמסכת טהרות (פ''א מ''א) מוכחא קצת דקתני י''ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וקתני סיפא ר''מ אומר מליקתה ושחיטתה מטהרתה משמע בכל עופות דומיא דרישא ודומיא דשחיטה:
אֲמַר לֵיהּ רַב יַעֲקֹב בַּר אַבָּא לְרָבָא אֶלָּא מֵעַתָּה נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה הוּא דִּמְטַמְּאָה נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה לָא מְטַמְּאָה אֲמַר לֵיהּ כַּמָּה סָבֵי שַׁבֵּישְׁתּוּ בַּהּ סֵיפָא אֲתָאן לְנִבְלַת עוֹף טָמֵא
Rachi (non traduit)
סיפא. דקתני טיהר מכלל נבילה:
כמה סבי שבישתו בה. תמיה אני על זקנים מרובין שכמותכם שנשתבשתם בה:
אלא מעתה כו'. אמתני' פריך דקתני מה כשטהר מכלל נבילה בטמאה ולא בטהורה:
אתאן לנבלת עוף טמא. שטיהרה הכתוב מלטמא בבית הבליעה:
אוֹצִיא אֶת הַטְּמֵאָה שֶׁאֵין בְּמִינָהּ טְרֵיפָה וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַחַיָּה שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ טְרֵיפָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְאָכֹל לֹא תֹאכְלוּהוּ מִי שֶׁחֶלְבָּהּ אָסוּר וּבְשָׂרָהּ מוּתָּר יָצָא חַיָּה שֶׁחֶלְבָּהּ וּבְשָׂרָהּ מוּתָּר
כְּשֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ זוֹ הִיא בִּטְהוֹרָה כְּשֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ זוֹ הִיא בִּטְמֵאָה תַּלְמוּד לוֹמַר טְרֵפָה מִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ טְרֵיפָה
Rachi (non traduit)
ה''ג כשאתה בא בדרך זו היא בטהורה וכשאתה בא בדרך זו היא בטמאה. הילכך מדינא לא נפקא ת''ל טריפה כו':
when you argue in the one way [the text] applies to clean, whilst when you argue in the other way it applies to unclean. Therefore it says, ‘Terefah’. [which intimates,] the kind where there is Terefah: then I might exclude the unclean, since there is no Terefah in its kind, (1) but I will not exclude hayyah, since there is Terefah in its kind. Scripture, however, teaches: ‘But ye shall in no wise eat of it’, [intimating that it refers to] that whose heleb is forbidden whereas its flesh is permitted; thus hayyah is excluded, since its heleb and its flesh are permitted. R. Jacob b. Abba said to Raba: If so, (2) is it only the nebelah of a clean animal that defiles, whereas the nebelah of an unclean animal does not defile? — Said he to him: How many elders [scholars] of you have erred therein! (3) the second clause (4) applies to the nebelah of an unclean bird. R. Johanan said: Only unblemished [birds] did R. Meir declare clean, (5) but not blemished ones. While R. Eleazar maintained: [He ruled thus] even in the case of blemished ones. It was stated likewise: R. Bibi said in R. Eleazar's name: R. Meir declared blemished [birds] clean, even ducks and fowls. (6) R. Jeremiah asked: What if one beheaded a goat? (7) What is the reason in the case of ducks and fowls? [Is it] because they are species of birds; but a goat is not of the same species as a heifer. (8) Or perhaps, it is of the species of cattle? (9) R. Dimi sat and recited this discussion. Said Abaye to him: Hence it follows that the beheaded heifer (10) is clean? — Yes, he replied: the School of R. Jannai said: ‘Forgiveness’ (11) is written in connection therewith, as in the case of sacrifices. (12) R. Nathan the father of R. Huna objected: ‘But ye shall in no wise eat of it’: I know [this law only of] heleb which may not be eaten but may be [otherwise] used. (13) How do we know [it of] the heleb of the ox that is stoned (14) and the beheaded heifer? — Because it says, All heleb [... ye shall not eat]. (15) But if you think that the beheaded heifer is clean, could it be clean while its heleb is unclean? (16) Where one did indeed behead it, no text is required; it is required only where one slaughtered it. (17) Then let shechitah be efficacious in cleansing it from nebelah? (18) — The text is necessary only where it died. (19) Hence it follows that it was forbidden whilst yet alive? (20) — Yes. R. Jannai observed: I have heard a time limit for it, (21) but have forgotten it; while our colleagues maintain: Its descent to the rugged valley, that renders it forbidden. MISHNAH. ALL SACRIFICES WHICH BECAME MIXED UP WITH SIN-OFFERINGS THAT MUST BE LEFT TO DIE, (22) OR WITH AN OX THAT IS TO BE STONED, (23) EVEN ONE IN TEN THOUSAND, ALL MUST BE LEFT TO DIE. IF THEY WERE MIXED UP WITH AN OX WITH WHICH TRANSGRESSION HAD BEEN COMMITTED, e.g. (24) ,

(1). There is no particular interdict of Terefah since it is forbidden in any case.
(2). If you argue, ‘as when it cleansed from nebelah it was in the case of unclean and not in the case of clean’, which implies that the nebelah of a forbidden animal is clean.
(3). I am astonished that you (and presumably, your colleagues in the Academy — perhaps R. Jacob spoke on their behalf) — should so err.
(4). That to which he referred.
(5). After melikah, if they are Terefah. The reason is because melikah is applicable to them.
(6). Which are not eligible sacrifices at all. For Terefah too is not fit and yet R. Meir declares it clean.
(7). V. Deut. XXI, 1-9. Beheading’ instead of shechitah normally renders an animal nebelah, so that it defiles, but since it was prescribed for the heifer, it presumably does not defile. What, however, if he beheaded a goat instead of a heifer, and for the same purpose: is the goat nebelah or not?
(8). Hence it will defile. — A heifer is counted amongst the large cattle, while a goat belongs to the small; therefore they are regarded as different species.
(9). Behemah; v. p. 342, n. 9.
(10). V. Deut. XXI, I ff.
(11). Ibid. 8.
(12). Hence it is treated as such, and does not defile.
(13). As Scripture states, may be used for any other service. Only such heleb does not defile.
(14). V. Ex. XXI, 28f. All benefit of the ox was forbidden.
(15). Lev. VII, 23. This ref. adopts Sh. M.’s emendation of Rashi, and is the preceding verse. The marginal ref. is Lev. III, 17, which seems out of place. — ‘All’ is an extension and includes the heleb of these.
(16). Obviously not, and no verse would be necessary to teach it.
(17). After becoming forbidden whilst alive through being set aside for this purpose, it was slaughtered (with shechitah) instead of beheaded. Then a text is required to show that its heleb does not defile.
(18). Though shechitah will not permit it, at least it should free it from defilement, since we find no instance of a slaughtered and clean (permitted) animal defiling.
(19). This retracts the preceding answer. It had died of itself before it was beheaded. Here its flesh does defile as nebelah, and the text teaches that its heleb does not defile.
(20). Since the question is asked in respect of a heifer which died, it follows that even before it was beheaded, whilst yet alive, all benefit thereof was forbidden, and that is why the question is asked concerning the heleb.
(21). When it becomes forbidden.
(22). I.e., which for some reason can neither be offered up nor revert to hullin, so that they must not be put to work, but must be kept until they die. They are as follows: (i) The young of a sin-offering which calved before it was slaughtered. (ii) One whose owner died. (iii) The substitute of a sin-offering (v. p. 22, n. 8). (iv) A sin-offering whose owner had already made atonement. E.g., it was lost, whereupon he dedicated another and sacrificed it, and then the original one was found. And (v) an animal consecrated before it was a year old, but which passed its first year before being sacrificed (Rashi, as marginally emended). In cur. edd. Rashi enumerates an animal found to be blemished after consecration as the fifth.
(23). V. Ex. XXI, 28.
(24). Lit., ‘or’.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source